חוסר כבוד הדדי בין שופטים ופרקליטים. התנהגות חריגה באולמות בתי המשפט. איחורים, לבוש, הערות וגערות מצד השופטים – מביאים לתגובות נגד לא מכובדות ומטילים צל כבד של אי-כבוד הדדי הפוגע במערכת המשפט ובסמכות המוסרית של מקצוע עריכת הדין והשיפוט.
קוד התנהגות – באופן טבעי הוא מיותר, אך נוכח המציאות הקיימת – הוא חיוני.
הרפורמה בלשכת עו"ד – חיונית, אך לא בדרך המוצעת.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
לשכת עורכי הדין והנהלת בתי המשפט, גיבשו קוד התנהגות לשופטים ועורכי דין. זה עצוב ומצער שהגענו למצב שצריך לקבוע בכללים את יחסי ההתנהלות והכבוד ההדדי בין שופטים לפרקליטים. את מה שהיה מובן מאיליו, לאורך שנים רבות, הלך ונעלם, הלך ונשתק – ובמקומם צצו עורכי דין, לא מנומסים, עם שפה והתנהגות בריונית לפעמים, עם הופעה משלומפרת שכולה אומרת אי כבוד למערכת.
הצפת מקצוע עריכת הדין, מעבר לפרופורציה של האוכלוסיה, ומעבר לכל יחס במדינות אירופה וארה"ב, גרמה לזילות המקצוע. המכללות שצצו כמו פטריות – פולטים מאות עורכי דין לשוק, כאשר רובם לא מוכנים ולא בשלים דיים לייצג ולטפל בסוגיות משפטיות מסובכות.
קיצור תקופת ההתמחות – (שעכשיו מנסים להחזירה לתקן הקודם) – תרמה אף היא את חלקה, לעובדה שהמסיימים הטריים אינם בשלים דיים למקצוע המכובד והקשה.
בסיס ההשכלה האקדמאי משפטי – שהיום חייבים בו סטודנטים למשפטים – הוא מינימלי, לא מספיק מעמיק, לא מספיק מרחיב דעה ודעת והתוצאות בהתאם.
השכלה כללית, מרחיבה דעת – היא מחוץ לתכנית הלימודים, כמו סוציולוגיה, מדע המדינה, ספרות כללית, היסטוריה משפטית, פסיכולוגיה, מוסיקה, מדעים – נושאים ותחומים המרחיבים דעתו של אדם ונותנים בידיו כלים טובים יותר – להבנת נפש האדם ונפש המשפט.
מתן כבוד למערכת המשפט – אינה רק עניין של גינונים בלבד, כמו לבוש, הופעה מכובדת, צורת הדיבור ואופן הטיעונים, אלא יש בו גם אלמנטים מהותיים ערכיים של הערכה, של ציפייה לעשיית משפט וחתירה להגיע לתוצאה הצודקת.
אין כל ספק – פרקליט הנוהג בכבוד בשופט, יקבל יחס זהה בחזרה. הדבר יוצר אווירה נינוחה ומתאימה לניהול המשפט ויכולת להתרכז בעיקר.
אסור לשכוח – לא לשופט ולא לפרקליט כי מדובר בחיי אנשים, בשמם הטוב, במשפחותיהם, בילדים שלהם, בעסקים ובעתידם.
השופטים הם חלק ממערכת שלטון החוק – אסור להם לשכוח מעמד זה. לכן, מתן יחס הוגן לפרקליט, לפעמים גם סבלני, מאופק, גם כשמדובר בעו"ד צעיר ומתחיל – הוא חשוב וחיוני לביטחונו ולניהול המשפט. השופטים הם אמנם בני אדם, אך דורשים מהם סטנדרט התנהגות גבוה יותר ובצדק.
אסור לשופטים לשכוח – שמאחורי כל פרקליט נמצא אדם במצוקה (לידו משפחתו, קרוביו וילדיו) – שמחכה למוצא פי השופט, ולכן כל פגיעה, עלבון, עקיצה, גערה על הפרקליט באולם – יש לה השלכות שליליות על מעמדו, ביטחונו ובעיקר על ביטחונו של הקליינט.
היו מצבים באולמות השופטים – שעורך דין הוצאו מהאולם, היו תקריות של צעקות ועלבונות בין השופט לפרקליט ואף מקרים של מעצר בשל ביזיון בית משפט.
תלונות הדדיות של שופטים ללשכה ושל פרקליטים להנהלת בית המשפט ולמבקר השופטים (האומבודסמן) הפכו לחלק מההוואי המשפטי, שלא מוסיף לבריאות המערכת וצריך להימנע מכך.
הפתרון המוצע – לאמור קוד התנהגות הוא ברירת מחדל אבל בנסיבות הקיימות נראה לי הכרחי וחיוני.
יש להחזיר למערכת הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות – את מקצועות העזר למשפט, מקצועות לנשמה, להרחבת אופקים.
פעם ניתן היה לשמוע באולמות המשפט, ציטוטים מספרות העולם, ממשפט עברי, ממשפט העמים והיום אין לכך זכר.
השופטים חסרי סבלנות ועמוסים מדי, הפרקליטים אין להם את המטען האקדמי הרחב ולא את הזמן המוקצב כדי לנסות ולהתמודד טוב יותר עם הבעיות.
התחרות הרבה בין עורכי הדין – עקב הצפת המקצוע, גרמה אף היא לזילות, והיום ההתרשמות היא שיש יותר טכנאי משפט – מאשר פרקליטים ועורכי דין.
את הקוד המוצע – יש להחיל על כל הקבוצות המופיעות בבתי המשפט, כלומר: גם על תובעים משטרתיים ועל נציגי המשטרה, שאינם עורכי דין שמוזמנים או מייצגים סוגיות משפטיות במהלך המשפט.
לצד הקוד המוצע – יש לנהל גם מערכת אכיפה מתאימה הן לשופטים שחורגים מסמכותם ומכללי התנהגות מקובלים, והן לעורכי דין שתלונות נגדם נמצאות מבוססות.
יש לקוות שהטיפול בנושא, הן בתקשורת והן ע"י הרצאות ודיונים בהשתלמויות שופטים ובכנסים של עורכי דין – כולל לדעתי הצורך להכניס את נושא ההתנהגות וכבוד המקצוע לתכנית הלימודים המשפטית – יביאו לאווירה מכובדת ויחסי גומלין הדדיים בין שופטים ופרקליטים – שיכבדו את המעמד והמקצוע.
הערות בענייני לשכת עורכי דין
1. יו"ר לשכת עו"ד – עו"ד יורי גיא רון הצליח להעביר בוועד המרכזי תכנית לרפורמה בלשכה, על-פיה יו"ר הלשכה הנבחר יהיה תפקיד בשכר מכובד וסמכויות על לקבוע את הרכב הוועד המרכזי.
2. מבחינת תקנון הלשכה – נראה לי שהרפורמה המוצעת יכולה להיחשב כטיוטה או המלצה בלבד – שהרי הסמכות לשינויים כה עקרוניים היא בידי המועצה הארצית ולא הוועד המרכזי.
3. לגוף העניין – ההצעה לוקה בטעויות שיכולות להפוך את הלשכה, לאימפריה של אדם אחד וזה אסור שיקרה.
4. ראש לשכה בשכר מלא – פירושו מועמדים לא מהדרג הראשון, אלא עו"ד בשכר שיראו בזאת קריירה במקום משרד משגשג שמעטים ירצו לעזוב.
5. הצעתי היא – תשלום ליו"ר הלשכה, עבור הוצאות ונסיעות בתפקיד בארץ ובחו"ל, אך התפקיד בהתנדבות.
6. הוועד המרכזי – יהיו בו כל ראשי המחוזות + נציגים מהפרקליטות הצבאית מהפרקליטות, או משרד המשפטים, משטרה, אקדמיה כנציגי ציבור.
7. הוועד המרכזי – כגוף הביצועי של הלשכה צריך לייצג את כל המחוזות והחלוקה התקציבית, צריכה להיות פרופורציונאלית לגודל המחוז.
8. צריך תיאום ושיתוף פעולה בין המחוזות לבין הוועד המרכזי ויו"ר הלשכה – מבלי שהדבר יפגע בעצמאות המחוזות.
9. השתלמויות, כנסים, אירועים – צריכים להיות ביחד ולחוד אך תוך תיאום והשלמה ולא מתוך תחרות ומלחמת אחים.
10. הלשכה צריכה לייצג את כלל עו"ד במדינה ולהנהיגה למעמד מכובד וייצוג כלפי הציבור כגוף עצמאי ובעל כח.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
